נזק לרכב מבור בכביש: מי אחראי ומה מכסה הביטוח

נסעתם בכביש מוכר, הגשם הראשון כיסה את השוליים, ופתאום חבטה. הצמיג קרוע, החישוק מעוקם, ולפעמים ההגה מתחיל למשוך הצידה. בור בכביש הוא לא תאונה עם נהג אחר, ולכן אין ממי לקחת פרטים, וזה בדיוק מה שמבלבל. בפועל יש כאן שתי דרכים, והן לא מבטלות אחת את השנייה: הנזק לרכב מכוסה בביטוח המקיף שלכם, ובמקביל אפשר לדרוש אותו ממי שמתחזק את הכביש. המדריך הזה מסביר מה כל מסלול נותן, ומה צריך לעשות בדקות הראשונות כדי שיישאר לכם במה לתבוע.

מי אחראי לכביש שבו נפלתם לבור

קודם כל צריך לדעת מי מתחזק את הכביש הזה. לפי דוח מבקר המדינה על תחזוקת דרכים ברשויות מקומיות, משרד התחבורה מחלק את האחריות לכבישי ישראל לשני סוגים עיקריים: כבישים באחריות נתיבי ישראל, וכבישים באחריות הרשויות המקומיות. הכבישים הבין עירוניים שבאחריות נתיבי ישראל מתוחזקים על ידה לפי מפרטים, הנחיות ותקציבים שלה.

בדרך עירונית האחריות היא של הרשות המקומית, והיא כתובה בחוק. סעיף 249 לפקודת העיריות קובע את סמכות העירייה לסלול כל רחוב שאינו רכוש הפרט ולדאוג לתקינותו. סעיף 235 קובע את חובתה לפקח על הבנייה של כל רחוב ולדאוג לתיקונו ולתחזוקתו, למנוע מכשולים ברחובות ולהסיר אותם, ולנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות. במועצה מקומית ובמועצה אזורית הסמכות נגזרת מהסמכויות הכלליות שלהן, לפי סעיף 146 לצו המועצות המקומיות, התשי"א-1950, וסעיף 63 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958.

ועכשיו לשאלה האמיתית: האם הרשות חייבת לשלם לכם. לא בהכרח. דוח המבקר מסכם את הפסיקה כך: הרשות המקומית אחראית להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות שבתחום שיפוטה, מוטלת עליה חובת זהירות כלפי המשתמשים בהן, והיא חייבת לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק למשתמשי הדרך. כלומר התביעה לא נשענת על עצם קיומו של הבור אלא על השאלה אם הרשות התנהלה כמו שצריך מולו: האם היה דיווח קודם, כמה זמן הבור היה שם, האם היה שילוט או סימון. בכל מקרה גבולי, ובמיוחד כשהנזק גדול, שווה לשאול איש מקצוע מתאים לפני שמגישים.

מה המקיף מכסה כאן

הפוליסה התקנית לביטוח רכב פרטי מכסה אובדן או נזק לרכב מתאונה מכל סוג. פגיעה בבור היא תאונה לכל דבר, גם כשאף רכב אחר לא מעורב, ולכן הנזק לצמיג, לחישוק, למערכת המיתלים או למגן התחתון נכנס לפרק הראשון של הפוליסה. מה שחשוב לדעת לפני שמתקשרים לחברה:

ההשתתפות העצמית היא הסכום שנשאר עליכם בכל תביעה, גם כשהנזק מכוסה, והיא מוסברת לעומק במדריך ההשתתפות העצמית. כשהנזק קטן ודומה בגודלו להשתתפות, התביעה מאבדת את הטעם שלה מבחינה כספית, ואז המסלול היחיד שנשאר הוא דרישה מהרשות. מה בדיוק חייב להיות בכל פוליסה, לפני הרחבות, מרוכז בעמוד הפוליסה התקנית, ואיך תביעה אחת נראית בתיק שלכם בשנים הבאות כתוב במדריך העבר הביטוחי.

התיעוד בדקות הראשונות

בלי תיעוד, דרישה מהרשות תידחה כמעט תמיד, כי אין ראיה שהבור היה שם ושהוא זה שגרם לנזק. סדר הפעולות:

1. לעצור במקום בטוח, להדליק אורות חירום ולהרחיק את עצמכם משטח הנסיעה.
2. לצלם את הבור מכמה זוויות, ולהניח לידו חפץ שנותן מושג על הגודל והעומק.
3. לצלם את הרכב במקום, את הנזק מקרוב, ואת הכביש לכל אורכו כולל שילוט.
4. לשמור מיקום מדויק: צילום מסך של המפה, או שם הרחוב ומספר הבית הקרוב.
5. לרשום תאריך, שעה ומצב מזג האוויר, ולקחת טלפון של עד אם יש.
6. לשמור כל קבלה: גרירה, צמיג, מוסך, אישורים.

אחרי זה באה הערכת הנזק. הצעת מחיר ממוסך מספיקה לנזק קטן, ובנזק גדול יותר נכנסת לתמונה חוות דעת של שמאי, שגם קובעת אם יש ירידת ערך. איך זה עובד ומי מזמין את השמאי מוסבר במדריך השמאי.

את המפגע עצמו מדווחים למוקד של הרשות המקומית, ושומרים את מספר הפנייה. לפי משרד הפנים, כפי שמצוטט בדוח המבקר, למוקד העירוני שני תפקידים: לענות לפניות התושבים ולקבל דיווחים על מפגעים בשטח השיפוט, ולנתב את הפניות לגורמים המקצועיים ברשות ולוודא שהפנייה טופלה. הדוח מציין שבפניות האלה נמצאות תלונות על בורות ומהמורות בכבישים ובמדרכות, על עצמים מסוכנים בשולי הכבישים ועל הצפות מי גשמים. הדיווח שלכם יוצר רשומה עם תאריך, וזה בדיוק סוג הראיה שחסר לאנשים אחר כך.

כמה זמן לוקח לתקן, ולמה זה נוגע לכם

דוח המבקר בדק את זמני הטיפול בתלונות על מפגעים בדרכים בכמה רשויות. בעיריית גבעתיים זמן התקן שנקבע בטיפול במפגעי מדרכות היה בין יום לשלושה ימי עבודה, ושיעור העמידה בתקן ב-2021 היה כ-31 אחוזים. בעיריית חולון נקבעו זמני תקן שונים לפי סוג המפגע, בין שמונה שעות לעשרה ימי עבודה. בשתי העיריות האלה יחד נפתחו יותר משלושים אלף תלונות על מפגעים בדרכים בשנים 2019 עד 2021.

המבקר גם מצא שאף שהדרכים העירוניות הן יותר ממחצית הכבישים בישראל, אין גורם ממשלתי שמאסדר ומפקח על תחזוקת הדרכים בתחומי הרשויות המקומיות, וכל רשות קובעת לעצמה את אופן התחזוקה והיקפה. מה זה אומר לכם בפועל: אין סטנדרט אחיד שאפשר להיתלות בו, ומה שבאמת עובד זה התיק שאתם בונים בעצמכם.

שני המסלולים זה מול זה

אפשר גם להתחיל במקיף ובמקביל להגיש דרישה לרשות, בין היתר על ההשתתפות העצמית שספגתם. כשהדרישה מגיעה לחברת הביטוח של הרשות, חלים עליה הכללים של חוזר רשות שוק ההון על בירור ויישוב תביעות: הודעה בכתב תוך שלושים ימים מהיום שכל המידע והמסמכים שנדרשו היו בידי החברה, דרישת מסמכים נוספים לא יאוחר מארבעה עשר ימי עסקים מהיום שהתברר הצורך בהם, והודעת המשך בירור לפחות כל תשעים ימים כל עוד הבירור נמשך. דחייה נמסרת בכתב עם נימוקים. איך בונים תגובה לדחייה כזו פירטנו במדריך דחיית תביעה, והמסלול המלא של דרישה מול גוף אחר, כולל בית המשפט לתביעות קטנות, נמצא במדריך תביעת צד ג'.

למה הבורות מופיעים דווקא בתחילת החורף

דוח המבקר מסביר שכביש סלול נתון ללחצים פיזיים עקב עומסי התנועה ומושפע ממזג האוויר. הוא מגדיר "תחזוקת שבר" כתיקון של נזקים ומפגעים שאירעו בדרכים בשל אירוע לא צפוי שדורש התייחסות מיידית, והדוגמה שהוא נותן היא היווצרות בורות בכבישים ובמדרכות או קריסת צנרת. הגשם הראשון חודר לסדקים שנפתחו בקיץ, המים מערערים את השכבות שמתחת לאספלט, והמשקל של התנועה עושה את השאר. הדוח גם מציין שבשנים 2022 ו-2023 נפערו בולענים בכבישים בכמה ערים באזור המרכז.

נזקי חורף אחרים, כמו ברד, שיטפון או עץ שנפל על הרכב, עובדים אחרת מבחינת הכיסוי, ופירטנו אותם במדריך נזקי החורף.

לפני החידוש הבא

תביעה אחת על בור יכולה להזיז את המחיר בפוליסה הבאה, והרבה אנשים מגלים את זה רק כשמגיע מכתב החידוש. אם קיבלתם הצעת חידוש אחרי אירוע כזה, אפשר לבדוק מה המחיר שלכם צריך להיות לפני שחותמים, או להתחיל מבדיקה לפי מספר הרכב ולראות מה בכלל רשום על הרכב שלכם.